פסק-דין בתיק ת"א 2142-08

מבוא

1.  לפני תביעת התובעים לסילוק יד הנתבעת מחלקה 16 בגוש 6896 (להלן: "החלקה"). גודל החלקה הינו 8,492 מ"ר, והינה ממוקמת בחלקו הצפוני של מסלול הנחיתה בשדה התעופה שדה דוב (להלן: "שדה דב"), בתחום השיפוט והתכנון של עיריית תל אביב יפו. סילוק היד נתבע לאחר שהנתבעת תפסה חזקה בחלק מהחלקה בגודל 4,072 מ"ר (להלן: " החלק התפוס") והינה עושה בו שימוש לצרכיה ולצרכי אחרים, בין היתר כמסלול טיסה לצורך ביצוע המראות ונחיתות של כלי טייס.

עוד תבעו התובעים, דמי שימוש ראויים בגין תפיסת החזקה שלא כדין והשימוש בחלקה בסכום של 18,254,573 ש"ח, בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, נכון 31.12.2010, כעולה מחוות דעת השמאית המומחית מטעמם.

רקע עובדתי

2.   לטענת התובעים, כפי העולה מכתב תביעתם המתוקן, במועד לא ידוע פלשה הנתבעת ותפסה חזקה, בין בעצמה ובין באמצעות שלוחיה, בחלק התפוס של החלקה. הנתבעת נוהגת מאז בחלק התפוס מנהג בעלים ומפיקה ממנו הנאה, תוך שהינה משתמשת בו, בין היתר, כחלק מהמסלול הראשי של שדה דב והכל ללא הסכמת התובעים, מבלי שהודיעה להם על כך דבר, ובניגוד לרצונם.

לטענת התובעים, בעקבות חשש כי הנתבעת פלשה לחלקה, פנו חלק מהתובעים למודד מקצועי, מר טל אלקלעי (להלן: "המודד"), לביצוע מדידה מדויקת של החלקה. במדידה שביצע המודד בתאריך 27.12.04 התברר, כי הנתבעת פלשה ועושה שימוש בשטח התפוס בגודל של 4,072 מ"ר מהחלקה שגודר כאמור ומשמש חלק ממתחם שדה דב (נספח 27 לתיק המוצגים של התובעים - מכתבו של המודד מ- 7.1.05, לרבות מפת המדידה שערך).

פניות שבוצעו על ידי ב"כ התובעים 6-12 לנציגי משרד הביטחון וחיל האוויר, בכתב ובעל פה, להפסקת השימוש ולישוב המחלוקת בדרכי שלום וכן פגישות שנערכו ובהן אף הוצגה שומה לעניין שווי המקרקעין וכפועל יוצא דמי השימוש בהם, לא נשאו פרי.

התובעים הדגישו, כי הנתבעת הודתה למעשה בפלישה לחלק התפוס בניגוד לחוק ובשימוש אותו הינה מבצעת בו.

התובעים ראו בהתנהלות הנתבעת התנהלות שלא בתום לב, מרובת סחבת, מזלזלת וצינית, שהביאה אותם בדלית ברירה להגשת התביעה דנא.

התובעים ציינו, כי נציג הנתבעת, עוה"ד שגיא קריספין, התחייב במכתבו  מ- 20.5.07 לשלם דמי שימוש ראויים, ככל שמגיע, לתקופה של 7 שנים מיום פנייתם הראשונה של התובעים למשרד הביטחון, היינו החל משנת 1998 (נספח ה' לכתב התביעה המתוקן), ובכך ראו הארכה של תקופת ההתיישנות עד למועד זה.

בכתב התביעה המתוקן ציינו התובעים, כי לאחר הגשת כתב התביעה המקורי בתאריך 2.11.08, ובהמשך להליך גילוי מסמכים התברר, כי הנתבעת פלשה לחלקה או לחלק ממנה כבר בשנות השישים. לפיכך סברו, כי מן הראוי לחייב את הנתבעת בגין השימוש בו עשתה במקרקעין החל מתקופה זו באשר עסקינן בהתיישנות שלא מדעת ולכן עתרו לכך שחישוב דמי השימוש הראויים ייערך החל מ- 1.1.60 ולא משנת 1998.

עוד טענו התובעים, כי על הנתבעת לשלם דמי שימוש ראויים בגין כלל שטח החלקה ולא רק בגין החלק התפוס באשר בעצם שימושה בחלק התפוס היא מונעת מהתובעים לעשות שימוש ביתר החלקה שאינו תפוס, בשל רגישות ביטחונית וצמידות אותו שטח לשדה התעופה, מה גם שכל שימוש באותה חלקה מותנה באישור מוקדם של גורמים ביטחוניים.

התובעים ציינו, כי בהיותם בעליהם של 37.4% מהחלקה, יש לחייב את הנתבעת בתשלום סעד פרופורציונאלי לחלקם בחלקה, וביחס לדמי השימוש כאמור לשטח החלקה כולה.

לצורך הערכת דמי השימוש הראויים, צרפו התובעים את חוות דעתה של השמאית תמר אברהם, המתייחסת לתקופת שימוש שבין 1.1.98 ל- 31.12.08 (נספח ט"ו לכתב התביעה), תוך שהתובעים העריכו גם את דמי השימוש הראויים לתקופה שהחלב ב- 1.1.1960 והסתיימה ב- 31.12.97, לאחר שהתברר שהנתבעת עושה שימוש כאמור בחלקה משנת 1960, ועל פי נתונים נוספים שסופקו על ידי השמאית תמר אברהם (נספח ט"ז לכתב התביעה).

לבסוף עתרו התובעים לדמי שימוש ראויים גם לתקופה שמיום 1.1.2009, לאחר הגשת התביעה ועד 31.12.2010, לתקופה שבה מינה בית המשפט את השמאית רחל קראוזה מטעמו לבחינת שווי דמי השימוש הראויים בחלקה.

3.   הנתבעת מצידה טענה להתיישנות התביעה באשר לתקופה שמעבר ל- 7 השנים שקדמו ליום הגשתה והדגישה, כי התובעים ויתרו ואף הינם מנועים ומושתקים מלתבוע מעבר לתקופה זו. יחד עם זאת בסיכומיה היתה מוכנה להכיר בתחילת תקופת התיישנות החל משנת 1998.

כך גם טענה הנתבעת לשיהוי ניכר בהגשת התביעה ולשימוש לא נאות בזכות התביעה.

4.  הנתבעת הודתה, כי הינה עושה שימוש בחלק מסוים מהחלקה, אך לא בכולה. חלק זה, כך טענה, מצוי בתחום שדה התעופה דב, והשימוש שנעשה בו הינו לצורכי מסלול המשמש את המטוסים הבאים ויוצאים משדה התעופה.

כן ציינה הנתבעת, שאף היא הינה בעלים במושע במקרקעין ולכן שותפה עם התובעים בחלקה.